<h1>ערוך</h1>
<h2>דף ב.</h2>
אלא שאם המיר — מומר, וסופג את הארבעים — פי' כמו עלה ונסתפג, סופגו במלח, כלומר שואב את הארבעים. וי"מ, סופג כמו סופק כמו "ויספוק את כפיו" (במדבר כ"ד, י') גימ"ל וקו"ף מתחלפין.
<b>הערוך ערך ספג</b>
הכתיב "קרבנו", ההוא מיבעי ליה, לרבות כל בעלי חוברין לסמיכה. ור' יהודה, כל בעלי חוברין לסמיכה לית ליה — פירוש אחד מניף חזה ושוק שבשלמים בשבילו ובשביל חברו.
<b>הערוך ערך חברגא</b>
<h2>דף ג.</h2>
כל לא תעשה האמור בתורה, יש בו מעשה — לוקין עליו, אין בו מעשה — אין לוקין עליו, חוץ מנשבע וממר והמברך את חבירו בשם. וכו'.
<b>הערוך ערך לאגא</b>
<h2>דף ג:</h2>
שבועה שאוכל ככר זו היום ועבר היום ולא אכלה... ר' יוחנן אומר אינו לוקה משום דהוה ליה לאו שאין בו מעשה וכל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו וכו'.
<b>הערוך ערך לאגא</b>
התראת ספק לא שמה התראה.
<b>הערוך ערך תרגה</b>
<h2>דף ד.</h2>
["מלאתך ודמעך לא תאחר" (שמות כ"ב, כ"ח)] מלאתך — אלו הבכורים כלומר שניטלין בתחלה כשעדיין הכל מלא שלא ניטל ממנו כלום, ודמעך — זו התרומה שניטלת [מן הדמע] מן הדימוע מאחר שיש בהן חולין של בכורים עם הטבל של תרומה.
<b>הערוך ערך מלגיב</b>
<h2>דף ד:</h2>
והרי ממר שהכתוב נתקו לעשה וכתיב "לא יחליפנו ולא ימיר אותו טוב ברע או רע בטוב ואם המר ימיר בהמה בבהמה" וכו' (ויקרא כ"ז, י').
<b>הערוך ערך לאגא</b>
והיינו טעמא דלקי דעבר על הרמנא דרחמנא — פי' צואת המלך. "ויצא השטן מאת פני ה"' (איוב ב', ז') תרג' ונפק שטנא בהרמנא מן קדם ה'.
<b>הערוך ערך הרמןגא</b>
ל"ת שניתק לעשה. (חולין קמ"א ע"א) מפורש על הנוטל אם על הבנים רבי יהודה אומר לוקה ואינו משלח משום דקסבר לאו שניתק לעשה לוקין עליו וכו'. גנב וגזלן לאו שניתק לעשה דרחמנא אמר לא תגזול והשיב את הגזלה אשר גזל. לא תשוב לקחתו ושב ולקח. לא תכלה פאת שדך לעני ולגר וכו'. לא תותירו ממנו עד בוקר והנותר ממנו עד בוקר זה יש לו דין אחר שבא הכתוב ליתן עשה אחר לא תעשה לומר שאין לוקין עליו. (תמורה ד' ע"ב) מפרש והרי מימר שהכתוב נתקו לעשה וכתיב לא יחליפנו ולא ימיר וכו'.
<b>הערוך ערך לאגא</b>
<h2>דף ה:</h2>
[ברכות מ"ז ע"ב] האי אידגן והאי לא אדגן, פי' כשנעשה כרי זהו דגן ונתחייב בתרומה ומעשר ראשון וקרינן ביה דגן, שנאמר "כדגן מן הגרן" (במדבר י"ח, כ"ז), "ראשית דגנך" (דברים י"ח, ד'), בשיבלים לא אידגן על כן לא נתחייב בתרומה, וכי קאמר ר' ינאי בריש פרק כיצד מברכין (שם ל"ה ע"ב) ובפ' השוכר את הפועלין (ב"מ פ"ז ע"ב) אין הטבל מתחייב במעשר עד שיראה פני הבית מפורש התם כי קאמר ר' ינאי בזתים וענבים, אבל חטין ושעורין גורן בהדיא כתיב בהו. ס"א: דיגון כתיב בהו. פ"א: כי קאמר ר' ינאי אין הטבל מתחייב במעשר עד שיראה פני הבית במעשר שני ובמעשר עני אבל תרומה ומעשר ראשון חייב בגורן.
<b>הערוך ערך דגן</b>
<h2>דף ו.</h2>
לא הפריש מן העומרין יפריש מן הכרי עד שלא מרחו, מרחו — מעשר ונותן לו — פי' שמטהרין התבואה מן הקש ומן התבן ועושהו גורן שלם, שכן מנהג שמתללין התבואה ועושין אותה רחבה מלמטה וקצרה מלמעלה כעין כובע, ולוקח לוח ומושח עמו כל הגורן, ולשון סיכה הוא כמו "וימרחו על השחין" (ישעיה ל"ח, כ"א). סיכה, משיחה, טיחה, מריחה, שיעה — ענין אחד הוא.
<b>הערוך ערך מרח</b>
<h2>דף ו:</h2>
[סוכה מ' ע"ב] בא וראה כמה קשה אבקה של שביעית — פי' אבקה כמו ריח אסור שביעית, שעיקר אסור שביעית האוצר פירות שביעית עד שמינית, וסחורה אינה עיקר אסור אלא מדרשה לאכלה ולא לסחורה, כמו אבק רבית שאינו רבית גמור.
<b>הערוך ערך אבקגא</b>
<h2>דף ז.</h2>
מעוך וכתות ונתוק — כבר פי' בע' גד.
<b>הערוך ערך מעך, כתת, נתקגא</b>
ר' יוסי אומר, מעוך וכתות — אף בבצים... נתוק וכרות, בגיד — אין, בביצים — לא — פי' האבר.
<b>הערוך ערך גדגיב</b>
<h2>דף ז:</h2>
לאו שבכללות אין לוקין עליו — לאו דחרצן וזג, לאו דנא ומבושל.
<b>הערוך ערך לאגא</b>
<h2>דף ח.</h2>
א"ר יוחנן ותני עלה, בכורן ירעה עד שיסתאב וימכר ויאכל במומו לבעלים — ש"מ עד שיסתאב — עד שיפול בו מום הוא, ועוד פירשו ואי בבעל מום ירעו עד שיסתאבו, הא מסואבין וקיימין. ועוד מפורש (לקמן כ"ב ע"א) אם קודם שכיפרו בעלים (תראה) [תרעה] עד שתסתאב ואי בעלת מום הא מסאבא וקיימא. ועיקר בתורת כהנים בסופו דתניא ואם כל בהמה טמאה יכול בטמאה הכתוב מדבר כשהוא אומר למטה בפרשה אחרת ואם בבהמה הטמאה ופדה בערכך הרי בהמה טמאה אמורה הא אינו מדבר אלא בפיסולי המוקדשין שיפדו יכול יפדו על מום עובר ת"ל אשר לא יקריבו ממנו קרבן לה' יצא מום עובר שהוא כשר ליקרב למחר.
<b>הערוך ערך סאבגב</b>
<h2>דף ט.</h2>
אמר אביי, בוצינא טב מקרא — כלומר הנאה קרובה עכשיו ואפילו היא מעוטה כגון הנאת קישות שהיא קטנה ואוכלה מיד חפץ בה מאכילת דלעת שצריכה איחור עד שתתבשל.
<b>הערוך ערך דלגג</b>
בוצינא. פירוש קשואין, תרגומו (במדבר י"א, ה') ית בוציניא.
<b>הערוך ערך בציןגא</b>
אמר אביי, נכתוב קרא טוב ברע או רע... מאי בטוב, הכי קאמר, טוב מעיקרו עושה תמורה וכו'.
<b>הערוך ערך טבגא</b>
<h2>דף יב.</h2>
אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון. גמרא מאן תנא, אמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן, דלא כר"א, דתנן בתרומות פ"ה (מ"ו) סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה חולין ונדמעה וכו' — פי' מדומע תרומה שנפלה בחולין ונדמעה, מעלין אותה אם יש שם מאה ואחד, ואומר זו התרומה שנפלה והשאר חולין ומותרין. סאה תרומה שנפלה לפחות מק' ונדמעו ונפל מן המדומע למקום אחר. ר"א אומר, מדמע כתרומה ודאי — פי' סאה תרומה שנפלה לתוך נ' סאין חולין, ועוד נפלו מאלו הנ"א סאין סאה אחת לס' סאה חולין, ר"א סבר הכל אסור נ' הראשונים וס' האחרונים שאני אומר הסאה של תרומה עצמה היא שנפלה בס' אחרונים, לפי שאין המדומע עולה אלא באחד ומאה ואין באחד מהן מאה בשעת נפילתן בהן. וחכמים אומרים, אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון — פי' סאה שנפלה לחמשים סאין ונפלו מאלו הנ' סאים לפחות מחמשים מדמעת, אבל אם נפלה סאה לששים סאין — עולה, לפי שאלו היתה סאה במאה סאין ואחד היתה עולה. פ"א, מדמע כתרומה ודאי שחשוב כמו סאה זו כולה תרומה מחתה בעינה ואין המדומע מדמע אלא לפי חשבון שאם נפלה סאה תרומה לנ' סאין חולין ועכשיו נפל מן המדומע זה לחולין אחרים לפי חשבון מדמע אם נפל ממנו סאה לא נחשוב אותה סאה לדמע אלא אחד מנ' שבה מדמע והשאר הוי חולין. בספרי בפרשת ויקח קורח "מכל חלבו את מקדשו ממנו" (במדבר י"ח, כ"ט) מכאן אמרו תרומה עולה בא' וק', פירוש תרומת מעשר שנותן הלוי לכהן היא אחד ממאה, אם חזרה לתוך אותן צ"ט מקדשתן, אבל במאה תעלה, והכי מפרש קרא, דכתיב "ממנו" אותה תרומה שהוצאת ממנו מזה הטבל אם חזר לתוכו מקדשו, ואם למאה חזר עולה באחד ומאה.
<b>הערוך ערך דמעגא</b>
תרומה שנפלה היא שעלתה... אינה מדמעת אלא לפי חשבון — פי' שאחד מק' שבה תרומה אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון תרומה שיש בו. ואין מחומץ — פי' משאור של תרומה מחמץ אלא לפי חשבון תרומה שיש בו... שאור של חולין ושל תרומה שנפלו לתוך העיסה לא בזה כדי לחמץ ולא בזה כדי לחמץ וכו' עד כדי לחמץ. אין מים שאובין פוסלין את המקוה אלא לפי חשבון... כדתניא, שלש לוגין מים שאובין שנפלו לתוך המקוה בין בב' וג' בין בד' וה' כלים פסלו המקוה. יוסי בן חוני אמר, בב' וג' פסלי בד' וה' לא פסלי.
<b>הערוך ערך קףגד</b>
פותקין למקוה והן טהורין.
<b>הערוך ערך פתקגב</b>
<h2>דף יב:</h2>
שהשאיבה מטהרת ברביה ובהמשכה — פי' אם רובה דהן כ"א לא הוו שאובין אלא מי גשמים דראויין לטבילה לכל הטמאין חוץ מזבין, ממלא בכתף מן השאובין י"ט סאה ופותקן למקוה וזורקן לחוץ אצל המקוה ועושה [בהן] חריץ כעין צינור והן נמשכין למקוה.
<b>הערוך ערך רבגא</b>
<h2>דף יד.</h2>
"מנחתם ונסכיהם" — בלילה... ואף למחר... אמר רב פפא, נזדמנו לו נסכים הבאים בפני עצמן מקדישן ומקריבן בלילה... ר' יהושע בן לוי אמר, מניין לנסכים הבאין (מן) [עם] הזבח שאין קריבים אלא ביום, ת"ל "ולנסכיכם ולשלמיכם" (במדבר כ"ט, ל"ט) מקיש נסכים לשלמים וכו'.
<b>הערוך ערך מנח</b>
<h2>דף יד:</h2>
מעיינין בספר אגדתא בשבתא אמרו עת לעשות לה' הפרו תורתך. בסוף ברכות (נ"ד ע"א) ר' נתן אומר הפרו תורתך עת לעשות לה', פי' התקינו שיהא אדם שואל לחבירו בשם כמו שאמר ה' עמכם ה' עמך וזה הוא התיקון הוא שלום עליכם ושלום משמותיו של הקב"ה שנאמר יצר סמוך תצור שלום שלום ואומר אל תבוז כי זקנה אמך אמרו למעלה שהתקינו שיהא אדם שואל שלום חברו בשם אמרו רבנן אם אתה רואה שנארך הזמן ונמשך הגלות אל תאמר שזו התקנה היתה בימות הראשונים ובעת מלכותם עכשיו אנחנו נבזים וכשהזקין הדבר אין אנו מאמינים וחייבין בתקנה זו היו הכהנים בתחלה עונים אחר כל ברכה וברכה ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם וכששמעו האפיקורסים אמרו אין עולם אלא אחד וכשראו הכהנים שבשביל כן נתמעטה האמונה של עולם הבא התקינו שיהא אומרים מן העולם ועד העולם, כלומר מן העולם הזה ועד העולם הבא ובשביל כבוד המקום הפרו התיקון שהיה והוסיפו ועד העולם. (יומא ס"ט ע"א) איבעית אימא עת לעשות לה' הפרו תורתך כלומר עת סכנה היא ואין למדין הימנה.
<b>הערוך ערך עת</b>
<h2>דף טו:</h2>
משמת יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים בטלו האשכולות, מאי אשכולות, אמר רב יהודה אמר שמואל, איש שהכל בו — כלומר תורה יראה וענוה וכיוצא בהן.
<b>הערוך ערך אשכול</b>
<h2>דף טז.</h2>
מאי עכסה, א"ר יוחנן, כל הרואה אותה כועס על אשתו בשביל שלא היתה יפה כמותה.
<b>הערוך ערך עכסה</b>
כלב בן קנז הוא והא כתיב "וכלב בן יפנה" (במדבר י"ג, ו'), אמאי קרי ליה בן יפנה, — שפנה מעצת מרגלים.
<b>הערוך ערך יפנה</b>
אמר רבא, חורגיה דקנז הוה, דיקא נמי דכתיב הקניזי — כלומר שנקרא על שם בעל אמו כמו שיקרא אדם על שם עירו שאינו אביו. דיקא נמי דקתני אל תקרי "בניה" אלא בוניה — פי' הוא כלב בעלה.
<b>הערוך ערך קנז</b>
עתניאל הוא יעבץ, ומה שמו, יהודה אחי שמעון שמו. עתניאל — שענהו אל, יעבץ — שעיבץ וריבץ תורה בישראל.
<b>הערוך ערך עתניאל, יעבץ</b>
אם עושה לי כן מוטב ואם לאו (הוא)
<b>הריני] יורד ברסיסי לשאול — פי' זעוף, לשאול — לקבר כמו "והנם זועפים" (בראשית מ', ו') ומתרגמינן נסיסין. [הערוך ערך בר סיסי</b>
רש — זה שרש בתורה, איש תככים — זה ששונה סדר אחד וכו'. עשיר ורש נפגשו — עשיר זהו שעשיר בתורה וכו'. ד"א, רש — זה שרש בנכסים, איש תככים — זה שהוא עושה בפועל וכו' ד"א, עשיר ורש נפגשו, עשיר — זהו עשיר בנכסים וכו'.
<b>הערוך ערך רשגג</b>
<h2>דף יח.</h2>
"תשא ובאת" (דברים י"ב, כ"ו) אפילו ממורגיהו — פי' אמר לך תשא ובאת להכי אתא, דכיון דהגיע הרגל אי אתה רשאי לעכב מלהביא קדשיך ונדריך אלא מיד תטול אותם אפילו מן מוריגייהו, כלומר שאפילו נכנסו מעצמן על הגורן ועל התבואה ועל המוריגים ודשים תקח אותם משם ותביאם לבית הבחירה. "כי שמטו הבקר" (שמואל ב' ב', ו') תרג' מרגוהי תוריא. "כי לא בחרוץ" (ישעיה כ"ח, כ"ז), "ובחריצי ברזל" (שמואל ב' י"ב, ל"א) תרג' מוריגי פרזלא.
<b>הערוך ערך מרגגב</b>
<h2>דף כא.</h2>
נמכרין באטלס — פי' אטלס קצבות ויש שם עצים מתוחים וברזלים נעוצין בהן ותולין בהן הבשר.
<b>הערוך ערך אטליס</b>
אטיטס — פי' שם איש.
<b>הערוך ערך אטיטס</b>
קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא — פי' קדושה ראשונה שקדשה יהושע קדשה לשעתה כשהיו שם ישראל עד שנחרב בימי נבוכדנצר ולא קדשה לעתיד לבוא לאחר שנחרב.
<b>הערוך ערך קדשגא</b>
<h2>דף כג:</h2>
תקלין חדתין תקלין עתיקין — עיי' בע' כפרת.
<b>הערוך ערך תקלגא</b>
תקלין חדתין ועתיקין... תקלין חדתין... שבכל שנה ושנה... ועתיקין היא שלא שקל אשתקד שוקל לשנה הבאה — כלומר חדתין של שנה זו, עתיקין של שנה שעברה.
<b>הערוך ערך חדת</b>
"י"ג שופרות היו במקדש" וכו' עד וזהב לכפורת — פירוש בתוספתא דשקלים (פ"ג) האומר הרי עלי זהב מביא דמי דינר זהב ונותן לשופר כהנים מחלקין אותן ולוקחין בהן זהב ועושין אותן ריקועי זהב צפוי לבית קדש הקדשים, והכי משמע זהב לכפרת — זהב לבית קדש הקדשים שנקרא בית הכפרת. ותניא בתוספתא דתמורה בפ' הנרבע (פ"ד) נתן לה זהב ר' יוסי ב"ר יהודה אמר אין עושין אותו ריקועין אפילו אחורי בית הכפורת. פירוש אחר כמו וכפרת שאם היה צורך בצפוי הבית היו נותנין מאותו השופר. וזו המשנה כולה מפורשת בתוספתא דשקלים.
<b>הערוך ערך כפרגט</b>
<h2>דף כד.</h2>
ת"ר בתוספתא ביצה (פ"ב) אין מרגילין ביו"ט, כיוצא בו אין מרגילין בבכור וכו' עד מה שמשביח בעור פוגם בבשר — "כרעיו" (שמות כ"ט, י"ז) תר"י רגלוי וכן תרג' "והקרב והכרעים" (ויקרא א', י"ג).
<b>הערוך ערך רגלגב</b>
כל פסולי המוקדשין נמכרין באיטליס ונשחטין באיטליס ונשקלין בליטרא, אלמא כיון דשרית ליה (דמרגיל) טפי ופריק, הכי נמי כיון דשרית ליה דמרגיל טפי ופריק. ס"א, מוסיף ופריק.
<b>הערוך ערך טףגה</b>
<h2>דף כה.</h2>
אך — חלק — אכין ורקין מיעוטין ובא זה אך וחלק יום י"ד חציו מותר וחציו אסור.
<b>הערוך ערך אךגא</b>
<h2>דף כה:</h2>
תוך כדי דבור כדבור דמי תרי הוו, חד — כדי שאלת שלום הרב לתלמיד, וחד — כדי שאלת שלום תלמיד לרב, והיינו שלום עליך רבי.
<b>הערוך ערך תךגב</b>
תרי תוך כדי דבור — עיי' בע' תך.
<b>הערוך ערך תרי</b>
<h2>דף כח.</h2>
המוקצה והנעבד, איזהו מוקצה, מוקצה לע"ז — פי' העומד לשם ע"ז שהקצהו לשמה להקריבו.
<b>הערוך ערך מקצהגב</b>
המוקצה והנעבד... איזהו הנעבד, כל שעובדין אותו, הוא ומה שעליו — אסור, וזה וזה — מותרין באכילה — פי' בהמה נעבדת ונעשית ע"ז.
<b>הערוך ערך עבדגא</b>
<h2>דף כח:</h2>
ומה אתנן ומחיר שציפוייהן מותרין הן אסורין, נעבד שציפויו אסור אינו דין שיהא הוא אסור.
<b>הערוך ערך צףגט</b>
בת גליא קורין אותו בת כריא — פי' בית גליא שם גבהות כמו גל, מכנין לה בית כריא שתפול לשחת כמו "כרו שוחה" (ירמיה י"ח, כ'), ואמרי לה, גליה לשון שמחה ומכנה לה כליה שתכלה מן העולם, ואמרי לה, בית גליא — גלויה ומפורסמת. בית כליא מלש' בית הכלא. פ"א, בית גדיא קורין אותו בית כריא פי' גדיה — גדי, כריא — חזיר בל"י קורין לחזיר כירי.
<b>הערוך ערך בית גליא</b>
בית גליא קורין אותו בית כריא — פירשנו בע' בית גליא.
<b>הערוך ערך כרגי</b>
עין כל — עין קוץ — בע' בית גליא.
<b>הערוך ערך עין כל</b>
<h2>דף כט.</h2>
אי זה אתנן, האומר לזונה הילך... זה בשכרך אפילו מאה — כולן אסורין, אי זהו מחיר כלב, האומר לחבירו הילך טלה זה תחת כלב וכו'.
<b>הערוך ערך אתנן</b>
<h2>דף ל.</h2>
איזהו מחיר כלב, האומר לחברו הא לך טלה זה תחת כלב זה וכו'.
<b>הערוך ערך מחיר</b>
<h2>דף ל:</h2>
ת"ר, "בית ה' אלהיך" (דברים כ"ג, י"ט) — פרט לפרה שאינה באה לבית דברי ר' אליעזר, וחכמים אומרים, לרבות את הרקועין. מאן חכמים, ר' יוסי ב"ר יהודה היא, דתניא נתן לה זהב ר' יוסי ב"ר יהודה אומר, אין עושין אותו רקועין אפילו אחורי בית הכפורת — פי' אפילו אחורי בית הכפרת מבחוץ לטוח הקיר דהתם נמי קרינא בית ה'.
<b>הערוך ערך רקעגד</b>
<h2>דף לא.</h2>
ת"ר "תזבח" (דברים י"ב, ט"ו) — ולא גיזה "ואכלת" — ולא לכלבך, "בשר" — ולא חלב, מכאן שאין פודין הקדשים להאכילן לכלבים. אית דאמרי, "תזבח ואכלת" — אין לך בהן היתר אכילה אלא משעת זביחה ואילך דקסבר פודין את הקדשים להאכילן לכלבים — פי' בשר ולא חלב דאסור לחלוב בקדשים דהיינו עבודה.
<b>הערוך ערך פדגא</b>
<h2>דף לא:</h2>
שפויי — "וכפיס מעץ יעננה" (חבקוק ב', י"א) תרג' ושיפא מגו מרישא.
<b>הערוך ערך שףגי</b>
לניבה — פרח.
<b>הערוך ערך נבגג</b>
<h2>דף לב.</h2>
ומקדשין אותן הקדש עילוי — פי' אחד קדשי מזבח ואחד קדשי בדק הבית אין משנין אותן מקדושה קלה לקדושה חמורה כגון שלמים לעולה, ומקדישין אותן קדשי מזבח הקדש עילוי לשם קדשי בדק הבית ואותו עילוי נותן לבדק הבית, ומהו העילוי כדאמרינן בערכין בפ' המקדיש שדהו (כ"ח ע"ב) מחרים אדם את קדשיו בין קדשי קדשים בין קדשים קלים אם נדר נותן דמיהם, פי' שאמר שור זה עלי לעולה שחייב באחריותו כיון דלא סגי דלא מקריב ליה נותן דמיו לבדק הבית [הואיל והקדישו הקדש עילוי לבדק הבית] ואם נדבה הוא אותן קדשי מזבח שהקדיש לעילוי כיון דנדבה לא אמר עלי אלא אמר הרי זו עולה דאינו חייב באחריותה אינו נותן לבדק הבית אלא דמי טובת הנאתה, ומה הוא טובתה, אומדין כמה כהן אחד שאינו ממשמר העובד באותו זמן רוצה ליתן לבעל השור [בשור זה] שימתין לו עד זמן משמרתו ויתנהו לו להעלותו כדי שיזכה לו בעורו שאינו רשאי כהן זה להעלותו אלא בזמן משמרתו, וכמה שאותו כהן רוצה ליתן כן הוא חייב ליתן לבדק הבית והיינו עילוי, ומחרימין אותן קדשי מזבח יכול לומר יהו חרם ואם אמר כן אם נדר הם נותן את דמיהן לכהנים, ואם נדבה נותן את טובתן כדאמרינן.
<b>הערוך ערך עלגא</b>
<h2>דף לד.</h2>
[נזיר כ"ט ע"א] והתניא, ר' יוסי בר ר' חנינא אומר, מנין לחטאת העוף שהיא באה על הספק שאינה נאכלת, ת"ל "והזב את זובו לזכר ולנקבה" (ויקרא ט"ו, ל"ג), מה זכר מביא קרבן על הודאי — אף נקבה מביאה קרבן על הודאי וכו' — פי' אדם ששגג באחד מחייבי כריתות ונודע לו — חייב חטאת כשבה או שעירה, ואם לא נודע לו ודאי, חייב איל בכסף שקלים לאשם, ואיל וכבש מין אחד הן, אף נקבה כשהיא יולדת ודאי מביאה שתי תורים או שני בני יונה, וכן כשהיא זבה ודאי מביאה ב' תורים או ב' בני יונה אחד לחטאת וא' לעולה, וכשהיא ספק יולדת כגון ספק רוח הפילה או נפל הפילה או ספק זבה מביאה עוף, ותנן בריש כריתות (ב' ע"א) על ל"ו כריתות מי שעובר על אחת מהן חייב על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת ועל לא הודע לו אשם תלוי. אי מה זכר מביא אשם תלוי ונאכל אף נקבה חטאת העוף שמביאה על הספק נאכל, לא, אם אמרת בזכר שכן איסור אחד וכו' ותנן בפ"ק דכריתות (ז' ע"ב) אלו מביאות ואינו נאכל המפלת ואין ידוע מה הפילה. ואי קשיא לך הא דגרסינן בפ' כל שעה בגמ' ר' יהודה אומר, אין ביעור חמץ (פסחים כ"ח ע"א) א"ל, אשם תלוי וחטאת העוף הבא על הספק יוכיחו שהן בבל תותירו אנו אומרים שהן בשריפה ואתה אומר בקבורה, לא קשיא, הא דאמר אשם תלוי אינו נאכל מיירי בנודע לו לאחר שחיטה שחטא ודאי או שלא חטא כלל, כמפורש בספרא בס"פ ויקרא (י"ב, כ"א) ותנן נמי בפ"ו דכריתות (כ"ג ע"ב) ואם משנשחט נודע לו הדם ישפך והבשר יצא לבית השריפה ופלוגתא דר' יהודה ורבנן בסוף תמורה (ל"ד ע"א) אשם תלוי ישרף, ר' יהודה אומר, יקבר, חטאת העוף הבא על הספק — תשרף, ר' יהודה אומר, יטילנה לאמה. גמ' ת"ר, כיצד אמר ר' יהודה יטילנה לאמה, מנתחה אבר אבר וישליכנה לפני האמה ומתגלגלת ויורדת לנחל קדרון. ת"ר (בתוספתא בתרא דתמורה) אשם תלוי וחטאת העוף הבא על הספק וחולין שנשחטו בעזרה. ר' יהודה אומר, יקברו, ר"ש אומר, ישרפו, ואי קשיא לך הא דתנן בפ"ו דכריתות (כ"ה ע"א) חטאת העוף הבא על הספק אם משנמלקה נודע לו הרי זה תקבר מכלל שאם לא נודע לו לא נאכלת לעולם וזה מפורש בגמ' מתניתין בנודע לה שלא ילדה, ובדין הוא דמותרת בהנאה דכיון דמלקה איסור חולין שנשחטו בעזרה לית בה, ומאי תקבר — מדרבנן, ואצטריך מתניתא לגופה לאוסרה בהנאה ולאו לאשמעינן שאם לא נודע לה שנאכלת ועוד בזו הלכה כר' יוחנן דאמר אסורה באכילה גזירה שמא יאמרו חטאת העוף הבאה על הספק נאכלת. (נזיר כ"ט) מי מיחייב עליה משום חולין שנשחטו בעזרה והתניא (תוספתא חולין פ"ב ה"ד) הנוחר והמעקר אין בו משום שוחט חולין בעזרה.
<b>הערוך ערך חטגח</b>
שק ניבטל ברובה — כלומר ניבטיל האי שיער בשק ברובה. א"ר פפא, בצפרתא כגון שארג מאותו שיער נזיר בשק דמות עוף דמלאכה חשובה היא הלכך לא בטיל וידלק.
<b>הערוך ערך צפורגב</b>
